     |
| שבועות |
 |
| חנוכיה מספלולים שאספנו |
 |
| בהדסים |
תחילת ינואר 2009. ההודעה המוקלטת שמגיעה לקו הטלפון הביתי שלנו מזמינה את החייל אלון שדה להתייצב בנקודה שנקבעה מראש כנקודת התאספות במקרה חירום. למחרת בבוקר המצוחצח יוצא לדרך. הוא נעדר מן הבית קרוב לחודש ימים. כידוע לכם, תודה לאל, חזר בריא ושלם.
את סיפורי "אבא שלי חייל", לעומת זאת, שמענו עוד חודשים רבים לאחר מכן.
מתישהו במהלך התקופה, העמסתי על האוטו סיר חמין אחד (ברור שתוצרת פנינה) ונטע אחת ונסענו לצאלים. בילינו שם כמה שעות של טעינת מצברים לכולנו.
"עושה שלום במרומיו הוא יעשה שלום עלינו ועל כל ישראל"
נשיקות
לפחות הילדה עשתה חיים בבסיס הצבאי, גם אם האבא לא. אני שרתתי לא רחוק ואני מעדיפה כיום לשבת עם הילדים שלי כל היום מול הטלוויזיה ולראות בובספוג ברצף.
השבמחק